ברחתי והסתובבתי לענות למורה שקראה לי באותו רגע בלי ששמתי לב שנתקלתי במישהוא, התחלתי להרים ספרים במהירות, בזמן שידיים אחרות לידי נעו כל כך לאט ובעדינות זה גרם לי לרצות להרים את הראש לשנייה, ופתאום המבטים הצטלבו , וזה קרה הדבר הקיטשי הזה שקורה בכל סרט או ספר רומנטי, ההרגשה הזאת של משיכה אין סופית לבן אדם, הרגשתי אותה ולא האמנתי.
אז חייכתי ולכבודי נחשפו שיניים גדולות ולבנות כשלג באלסקה בחזרה, ואני נמסתי, לא הספקתי להוציא הגה והוא כבר הלך, ואני עדיין על הברכיים מסתכלת על הגב הרחב שלו נמתח על ידי השרירים הגדולים שאפשר להבחין בהם טוב מאוד כשהוא לובש חולצות צמדות.
והמשכתי לחייך שם כמו דיסלקטית, עד שמולי עמדה המורה שקראה לי קודם לכן, עם פרצוף מודאג, "היי אני רונית !, את בטח אלה שמענו רק טובות עלייך מהבית ספר הקודם, ובמיוחד על האהבה שלך לכתיבה ואומנות"... אחרי שירד לי סוף סוף החיוך והבנתי את מה שהיא אמרה, עניתי "כן, אני מאוד אוהבת כתיבה או כל דבר בעצם שקשור באומנות."
-"ובכן, מה את אומרת, אולי תירשמי לעיתון בית הספר, זה השנה נפתח, ואנחנו צריכים כותבים יצירתיים ורעננים כמוך"
-חייכתי חיוך מאולץ והשבתי, "אוי , זה נשמע נהדר, אבל לצערי עם המעבר לעיר הגדולה אני זקוקה לעבודה, ולא נראלי שיהיה לי מספיק זמן לעזור בעניין עיתון בית הספר, אני ממש מצטערת, באמת..."
ויצאתי מזה, פיו, זה מה שחסר לי להיות כתבת בעיתון בית ספר, אולי עדיף שאני פשוט ייתן לילדים האלה אבנים טובות לזרוק עליי וזהו.
לגבי הקטע של העבודה , טוב באמת הייתי צריכה עבודה, אז אחרי היום לימודים המביך והנורא הזה, יצאתי לחפש.
אולי חנויות בגדים, לא צריכים עובדים, אולי מלצרים איפה שהוא ? מסתבר שגם מלצרים לא צריך... ואז מצאתי זה היה נראה מושלם בול העבודה בשבילי, חנות גלידה למה יש יותר טוב מלאכול גלידה כל היום ?, וקיבלתי אותה !.
עדיין היה לי חסר משהוא איזה שהוא פעילות בית ספרית שתעזור לי לרכוש חברים.
אולי כדורעף- הכדור בהחלט יודע לעוף לכיוון הפרצוף שלי, הגעתי למסקנה שכל משחק עם כדור או סתם כדור עומד נמשך אל הפרצוף שלי.. אז נוותר על זה...
אולי שחמט -אז הלכתי להירשם ומי היה שם באמצע משחק, הבחור הממושקף כמובן, אז הסתלקתי זה היה ברור ששחמט זאת התאבדות חברתית.
לפני שהספקתי לחשוב על אפשרויות אחרות רץ אחריי הבחור הממושקף שאמר לי את שמו באותו רגע "היי זוכרת אותי, אילן"..."כן היי מה קורה ?" עניתי עם חיוך מטומטם.
"סתם רציתי לראות איך מתקדם בבית ספר החדש, אני יודע שזה יכול להיות קשה להתחיל מחדש בכיתה מאוחרת, אני בעצמי..." ואז הכל נהיה בלאקאאוט אני לא זוכרת או לא רוצה לזכור מה אילן אמר, זה לא עניין אותי באותו רגע, באותו רגע הדבר היחידי שעניין אותי, היה הבחור הזה, הוא, כן שוב, עובר מולי עוד פעם עם חיוך לבן, זה שיתק אותי הפעם, שיתק חזק מספיק בשביל להתעורר כשאילן מנער אותי ושם יד מול פניי," היי מה קורה לך, נרדמת בעמידה?"... הייתי מעורפלת לגמרי "מה...לא..."
-"אוקיי הבנתי זה רן, זה כל הזמן קורה פה לבחורות החדשות, אני לא מבין מה כל כך יפה בו..."
-"רררןןןןןן....." "וואו איזה שם יפה"
-"טוב......"
-"אתה חייב לעזור לי אכשהוא אני מאוהבתתת ממבט ראשון, לא ידעתי שזה אפשרי באמת, אבל זה קרה"
-"מה אני מקבל בתמורה לעזרה שלי ?"
-"מה , למה אתה צריך תמורה??...אוף טוב אני ישב איתך בהפסקת עשר...מספיק טוב" היה לי פרצוף ממורמר, אהבתי את ההפסקות הבודדות שלי, אבל הם לא שוות לרררןןןן...
-"סגרנו, אז ככה רן אוהב בנות פעילות, שמשתתפות בדברים, שמנסות לשנות דברים נורמטיביים, את מבינה ?"
-"כן בערך...או שלא ?"
-"הוא אחד מהכתבים בעיתון בית הספר, הוא תמיד מנסה לגרום לתלמידים לשנות דברים, להתבגר, הוא נורא מוזר בעניין הזה"
-"הוא בעיתון בית הספר??!"
עפתי משם כדי להירשם לעיתון בית הספר.
;){kind=link}